כאשר אנחנו נמנעים מלעשות דבר מה שהגיונית אנו יודעים שאם נעשה אותו נרוויח ובגדול, סימן שאנו חווים כאב רב בלעשות את הדבר.
למשל, לוותר על עוגת הקצפת המגרה שמגישה לנו המארחת שלנו, יכול לגרום לנו לכאב עז. המארחת ידועה בעוגות המופלאות שלה, ואם לא נאכל את העוגה כעת קרוב לודאי שלא נזכה לכך שנים רבות. העוגה נראית כל כך טוב וכה מגרה, שהמחשבה לוותר עליה היא ממש בלתי נסבלת ומעוררת כאב פיסי. הריח שלה משגע אותנו ואנחנו ממש, אבל ממש חייבים לטעום ממנה. כל המחשבות הללו גורמות לויתור על פרוסת עוגת הקצפת להיות כה כואב לעומת העונג העכשווי הצפוי לנו.
אבל ברגע בו נחליף את העונג העכשווי בכאב עז – לא ניגע בעוגה.
למשל… נזכר שכרבע שעה לאחר שעוגת הקצפת נכנסת לפינו אנו מקבלים כאב ראש חזק, או נעשים עייפים וחסרי חיות, או שרמת הסוכר שלנו נוסקת לגבהים מסוכנים..
יתכן ונרצה להביא למודע מצב עתידי רחוק יותר כמו לראות עצמנו בעוד מספר חודשים במימדי ענק, לובשות שמלות שק, פרצוף מלא חצ'קונים גדולים ומכוערים.
יתכן ונתערב עם בן/בת זוגנו שאם הוא "תופס" אותנו אוכלים סוכרים ושטויות אנחנו אוכלים מיד משהו שאנחנו מתעבים.
הרבה אנשים עשו סוויץ' והחלו לטפל בעצמם בעקבות טריגר שהניע אותם לעשייה. ילד שאמר להם שהם שמנים ומגעילים, מחלה קשה, משהו שהיה כה כואב שהם החליטו מיידית לעשות שינוי. השינוי הזה במודעות הוא המפתח להרזיה ללא דיאטה.
אז איך אתם עומדים להחליף את הכאב בוויתור על אוכל שלא תומך בכם, על אכילה כאשר אתם ממש לא רעבים - בעונג של לאכול את מה שתומך בגוף שלכם ורק כאשר אתם רעבים?
או במילים אחרות: איך אתם מתכוונים לקשור כאב עז להתנהגות שאתם רוצים להימנע ממנה, ועונג אדיר להתנהגות החדשה?
